התשובה הקצרה היא כן — אפשר להשכיר נכס לתקופות קצרות בתאילנד כעסק לגיטימי. הבעיה היא שרוב האנשים שמנסים את זה מדלגים על השלב הרישויי, וזה מה שהופך את הפעילות לבלתי חוקית.
חוק המלונות התאילנדי משנת 2004 חל על כל מי שמציע לינה בתשלום לתקופה של פחות מ-30 יום, ליותר מ-4 אנשים או ביותר מחדר אחד. אם הדירה, הווילה או בית ההארחה שלכם עומדים בהגדרה הזו, אתם מבחינה חוקית מפעילים מלון — ונדרש רישיון, אלא אם אתם זכאים לפטור מיוחד.
דירה בבעלות זר: השכרה לתקופות קצרות אסורה כברירת מחדל — בניינים רבים אוסרים זאת בתקנון הבית המשותף, ורישיון מלון עבור דירה בודדת נדיר מאוד. וילה על קרקע חכורה: השכרה לילית בלתי חוקית ללא רישיון מלון. בית טור או בית הארחה בייעוד תקין: מותר, בתנאי שהמבנה עומד בדרישות תכנון ובנייה. דירה משורתת (30 יום ומעלה): מותרת ללא רישיון מלון בכלל — זו בעצם הדרך הקלה ביותר.
הפעלת מלון בלי רישיון עלולה לגרור קנס של עד 20,000 באט בתוספת 10,000 באט ליום שהעבירה נמשכת. הפרת תקנון הבית המשותף חושפת אתכם לתביעה מצד ועד הבית. ואי דיווח על אורחים לרשויות ההגירה (טופס TM30) הוא עבירה בפני עצמה.
כדי להפעיל בית הארחה, הוסטל או נכס בסגנון Airbnb באופן חוקי: הקרקע חייבת להיות בייעוד מגורים/אירוח; זרים לא יכולים להפעיל בית הארחה על שמם האישי, כך שנדרשת חברה תאילנדית רשומה; יש להגיש בקשה לרישיון מלון; לעמוד בתקני בטיחות אש ובנייה; להירשם למע״מ ולמס הכנסה; ולדווח על כל אורח לרשויות ההגירה. נכסים קטנים — עד 4 חדרים ו-20 אורחים — יכולים להגיש בקשה לרישיון פטור מקוצר, שההליך לאישורו קצר בהרבה (1–3 חודשים לעומת 3–6+ חודשים לרישיון מלון מלא) ודורש תקני בטיחות מקלים יותר.
כן, זרים יכולים להפעיל בית הארחה או נכס בסגנון Airbnb בתאילנד באופן חוקי — אך רק עם הרישוי, הייעוד ומבנה החברה התאילנדית הנכונים. השכרה קצרת טווח בלעדיהם היא, מבחינה טכנית, הפרת חוק.
שוקלים רכישת נכס עם הכנסת שכירות בראש — ורוצים לעשות את זה נכון?
בין אם אתם מסתכלים על תשואות שכירות ארוכות טווח או בוחנים מה באמת אפשרי בהשכרות קצרות, המפתח הוא למצוא את הנכס הנכון עם המבנה הנכון מההתחלה. נוכל לעזור לכם לזהות אפשרויות שהן באמת ידידותיות להשכרה ולכוון אתכם לתמיכה המשפטית והניהולית הדרושה.
